החלטה בתיק בש"א 2672/06

פתח דברים:

בפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בתיק זה, ביום 22/8/06, וזאת עד להכרעה בערעור.

בפסק הדין נדחתה בקשת רשות לערער, שהגישו המבקשים, על החלטת ראש ההוצאה לפועל בנצרת (הרשם ריאד קודסי), מיום 6/3/2006 לפיה נדחתה בקשת המבקשים לביטול עיקולים וסגירת תיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדם.

בפסק הדין קבעתי, בין היתר כי, ראש ההוצאה לפועל מוסמך להורות על הוצאתו לפועל של סעיף 17 בהסכם הפשרה, הקובע חיובם בתשלום המיסים.

טענות הצדדים:

א.         בין הנימוקים הרבים, על פיהם תוקפים המבקשים את פסק הדין הם טוענים כי פסק הדין מבוסס על טענה ולפיה, בהסכם הפשרה נקבע מנגנון לקביעת גובה המס שהמבקשים חבים בו. לגרסתם, הסכם הפשרה קובע עיקרון בלבד או הצהרה, אך איננו קובע מנגנון.

בית המשפט ביסס את פסק הדין על סמך מנגנון אשר לא קיים בהסכם הפשרה. בית המשפט פירש את הסכם הפשרה באופן שחרג מסמכות ראש ההוצאה לפועל מלכתחילה. לבית המשפט לא היו כלים לערוך פרשנות שכזו במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור בה לא נשמעות ראיות ולא נחקרים עדים.

בנוסף, על פניו, אין קשר בין השומות שהציגו המשיבים במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לבין עסקת מכירת המניות שבין הצדדים.

בית המשפט טעה כאשר קבע (בפרק א' לפסק הדין) קביעה עובדתית לפיה "בשנת 2005 נתקבלו שומות מס סופיות, בגין מכירת המניות שבוצעו, עפ"י הסכם הפשרה". שכן לא היתה אפשרות לקבוע קביעה עובדתית במסגרת הליך הבר"ע. הפועל היוצא של פסק הדין, הוא חריגה מסמכות של ראש ההוצאה לפועל.

לבקשת הערעור, אשר בכוונת המבקשים להגיש, סיכויים טובים להתקבל.

מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים. אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך בכך, שתיפגע פעילותם העסקית משום שלא יוכלו לשלם לספקים ולעובדים . מאידך, לא ניתן להצביע על נזק מהותי שייגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן תשלום השומות למס הכנסה אינו מתחייב מיידית, נוכח הסדר תשלומים אליו הגיעו המשיבים עם רשויות מס הכנסה.

עוד מדגישים המבקשים כי, ספקים מספר פנו אליהם באיומים, כתוצאה מהטלת העיקולים, והודיעו כי הם מבקשים לקבל את המגיע להם במזומן חלף שיקים מעותדים, שאם לא כן יפסיקו פעילותם. כך גם בנקים המעמידים אשראי למבקשים עלולים להגביל את מסגרות האשראי של המבקשים אם יוטלו עיקולים על חשבונות שמנהלים המבקשים.

במצב דברים זה, ברי כי ביצוע ההחלטה עלול להביא לידי כך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

עוד הם מציינים כי, מצבם הכלכלי של המשיבים קשה. קיים חשש ממשי כי אם תתקבל בקשת רשות הערעור, לא ניתן יהיה  להיפרע מהמשיבים.

המבקשים עוד מדגישים כי, בתיקי ההוצאה לפועל, מבוצעים סכומים גבוהים מאד המתייחסים לכלל סכום המס, בעוד שהמשיבים הגיעו להסדר עם שלטונות המס לפיו ישלמו תשלומים חודשיים קטנים.

ב.         המשיבים בתגובתם מתנגדים לבקשה וטוענים כי, ראש ההוצאה לפועל פעל במסגרת סמכותו, בלא כל צורך להידרש לפרשנות, או הכרעה שיפוטית.

המבקשים לא גילו בבקשתם כי שילמו סכומי כסף נכבדים על חשבון חובם לשלטונות המס, מכוח הסכם הפשרה. כמו כן, הסתירו כי הם עצמם חתמו על כתב התחייבות ביום 4/5/06 ובו אישרו את חיובם.

המבקשים אינם מדייקים בטיעוניהם באשר לקביעותיו של פסק הדין.

לבקשה לרשות הערעור, אין כל סיכוי להתקבל. פסק הדין מבוסס על ההלכה הפסוקה ובהתאם לדין.